הרבה תלמידים בתחילת דרכם נדהמים כאשר הם מגלים את חשיבותו ותפקידיו השונים של האף בפיתוח קול.
לתלמיד שפחות מתמצא באנטומיה של מערכת הנשימה וטכניקות שירה האף מהווה מכשול שבא לידי ביטוי כפי שאחד מתלמידי ציין בפני:"ככל שאני שולח אוויר לכיוון האף הקול שלי נשמע יותר מאונפף (סאונד ספציפי של שליחת אוויר לאף) וככל שאני שולח פחות אוויר לאף הקול שלי נשמע יותר חסום וסגור".
אז נשאלת השאלה, מדוע בכלל לווסת שליחת אוויר לאף מלכתחילה אם שתי תוצאות הקיצון לא מספקות אותי? האם זהו סתם עוד קרב אבוד? חשוב לי לציין כי בשלבים מוקדמים בהם מדגימים ומתרגלים טכניקות, לפעמים מבצעים אותן באופן מוגזם כדי לחדד את העיקרון שלהם הכי טוב שאפשר. לכן, יווצר מצב בו יהיו שני קיצונים:מצד אחד של הספקטרום קול מאוד מאונפף (שליחה מוגזמת לאף) ומהצד השני של הספקטרום קול מאוד סגור שנשמע קצת כמו קול של אדם עם אף סתום בצינון (חסימה של נתיבי האף). כמובן שלבים אלה הם רק השלבים הראשונים כדי לבצע היכרות עם הטכניקה. לאחר שזו נקלטת באופן טוב ניתן להמשיך לשלב הבא שבו אנו מווסתים את השליחה לנתיבי האף תוך כדי תנועה, ממקטע למקטע במהלך השיר, מחדדים את המעברים שלנו, משתמשים בכלי הזה כדי לעזור לנו לעלות/לרדת בסולם וככלי סגנון כדי לבטא את עצמנו ואת הטקסט בצורה מיוחדת ואישית. חשוב לי לומר לכל אותם ספקנים, בלי וויסות של אוויר לאף ומן האף אין אפשרות לפתח שום טכניקה. כל הטכניקות המתקדמות מתבססות בסופו של דבר על ויסות אוויר ברמה כזאת או אחרת מן האף, גדיעת השימוש בויסות הוא למעשה חיבול בטכניקה והתוצר הסופי שבגינו התחלנו את התהליך הלימודי שלנו.לא כל הטכניקות יהיו טכניקות שבעת למידתם יגרמו לכם הייפ מטורף לפוטנציאל העתידי של המשך הדרך אבל בכל זאת, ידע זה כוח.
